הביטוח סירב לפצות על תאונת דרכים בטענה כי נפלה מנעלי עקב
תאונות דרכים
תאונות דרכים
סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ("חוק הפלת"ד"), מגדיר תאונת דרכים כך:
"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי;"
עוד קובע הסעיף:
"ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי";
מקריאת הסעיף עולה השאלה מהו שימוש ברכב מנועי, החוק קובע כי:
"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;
החוק קובע כי אדם אשר נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בין אם הוא הנהג, נוסע או הולך רגל, ובין אם התאונה ארעה באשמתו בין אם לאו.
החוק מגדיר נזק גוף באופן הבא:
"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;
החוק בישראל קובע כי מי שמחזיק בכלי רכב, חייב לבטח אותו בביטוח חובה, ביטוח זה מכסה נזקי גוף שיגרמו לו ולכל נוסע ברכס, לרבות הולכי רגל שנפגעו כתוצאה משימוש ברכב. ועל כן במקרה של תאונה התביעה מבוצעת כנגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה.
במידה שאין אפשרות לאתר את חברת הביטוח, לדוגמה במקרה שך הולך רגל שנפגע בתאונת פגע וברח, או כאשר ישנה פגיעה מנהג ברכב ללא ביטוח, התביעה מופנית לקרנית- קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר הינה תאגיד שהוקם על ידי המדינה ומטרתו לפצות נפגעי תאונות דרכים כאשר הגורם לתאונה אינו ידוע.
חשוב לדעת כי חוק הפלת"ד קובע כי אחריות חברת הביטוח לפצות את הנפגע, הינה מוחלטת, עת התאונה נכנסת בגדר הגדרתה בחוק, והיה כיסוי ביטוחי כמשמעותו בחוק, לא נערך כל דיון לגבי מי האשם בתאונה, חברת הביטוח חייבת לפצות את הנפגע בגין נזקיו, גם במקרה שהתאונה נגרמה באשמתו הבלעדית.
במקרים בו נהג שנסע ברכב ללא ביטוח או ללא רישיון בתוקף, וגרם לתאונה, לא יהיה מכוסה, ולא יהיה כל גוף אחר אותו הוא יוכל לתבוע. יחד עם זאת, נהג ללא ביטוח שנפגע באשמתו של גורם אחר, למשל, נהג אחר או רשות מקומית, יוכל לתבוע בתביעה נזיקית רגילה.
אופן ניהול התביעה
בשונה מתביעות נזיקין רגילות בהן חייב התובע לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית אשר תציין את הנכות שנגרמה לו ואת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה, בתביעות לפי חוק הפלת"ד, אסור לתובע לצרף חוות דעת מטעמו, התביעה מוגשת לבית המשפט בצירוף בקשה למינוי מומחים רפואיים בכל תחום רפואי בו קיימת ראשית ראייה לקשר בין הפגיעה לתאונה.
(במקרים בהם תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, הרי שקביעת הנכות מטעם המוסד לביטוח לאומי בדר"כ מחייבת את חברת הביטוח ובית המשפט, ולכן לא מוגשת בקשה למינוי מומחים).
בית המשפט דן בבקשה למינוי מומחים, וממנה מומחים רפואיים, התובע/ת נבדקים על ידי המומחה שלאחר הבדיקה ועיון במסמכים הרפואיים, מעביר חוות דעת מפורטת לבית המשפט, בה הוא קובע מהו שיעור הנכות שנותרה לתובע/ת בגין התאונה.
מהי נכות:
נכות היא אחד מסדרה של מושגים המתארים מוגבלות בכשירות גופנית, נפשית או קוגניטיבית של אדם.
יש הבדל בין נכותו הרפואית של התובע/ת, אשר נקבעת על פי ספר התקנות והמבחנים לקביעת דרגות נכות, לבין המונח נכות תפקודית, אשר לה יש משמעות גדולה בקביעת הפיצוי שיינתן לתובע/ת עקב נכותו
נכות תפקודית – עניינה מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית ומחושבת גם לאור:
כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע.
עיסוקו של הנתבע, והיכולת שלו לעשות הסבה מקצועית במקרה הצורך.
אחוז הנכות הרפואית.
גילו של הנפגע.
האם קיימות ראיות לאחר הפגיעה- האם הנפגע חזר לעבוד, ובאיזה עבודה?
אי הוודאות בנוגע לעתיד.
המצב הרפואי העדכני.
ככל שנכותו התפקודית של התובע/ת תהיה יותר גדולה, כך סכום הפיצוי שיוענק לו יהיה גבוה יותר.
ההתמודדות מול חוות דעת המומחה היא שלב מהותי בתביעה, ועימות מול המומחה על חוות דעתו במקרים המתאימים, יכול להכריע את התביעה ולהגדיל משמעותית את הפיצוי.
לאחר קביעת הנכות, מוגשים תחשיבי נזק מטעם הצדדים לבית המשפט, אשר בוחן את הטענות ובדר"כ נותן את הצעתו לצדדים.
תחשיב הנזק מפרט את הנזקים שנגרמו לתובע/ת בגין התאונה, ישנם שני ראשי נזק עיקריים:
נזק מיוחד- המונח נזק מיוחד מתייחס לנזקים שנגרמו מיום התאונה ועד ליום הגשת התביעה, לרבות הפסדי שfר והכנסות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, סיוע ועזרת צד ג' ( בני משפחה וכו'), וניתן להוכחה באמצעות מסמכים, כגון תלושי שכר, קבלות על הוצאות רפואיות והוצאות רפואיות.
נזק כללי – מונח זה מתייחס לחישוב הנזקים העתידיים הצפויים לתובע/ת, את חישוב הנזקים העתידיים אין אפשרות להוכיח בצורה מדויקת ולכן נעשית הערכה על פי נוסחאות חישוב ואומדנים בפסיקה במקרים דומים, ביו היתר מחושבים הפסדי ההשתכרות לעתיד ו/או הצפי לאובדן הכנסות עקב הנכות התפקודית של התובע/ת (אובדן כושר עבודה יחושב ביחס לשכרו של הניזוק עובר לתאונה במכפלת אחוזי הנכות שנקבעו לו ) ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה שיגרמו, הצורך בעזרת צד ג' במהלך יתרת חייהם של התובע/ת.
הפיצוי בגין כאב וסבל מחושב לפי נוסחה קבועה של מכפלת ימי האשפוז באחוזי הנכות שנקבעו ובגיל הנפגע.
במידה והצדדים אינם מגיעים להסכמה בדבר גובה הפיצוי ו/או נכות מוסכמת, יקבע בית המשפט את התיק להוכחות, שלאחריהם יינתן פסק דין.